| Chapter 33 |
1 | וידבר יהוה אל־משה
לך עלה מזה אתה
והעם אשר העלית
מארץ מצרים אל־
הארץ אשר נשבעתי
לאברהם ליצחק
וליעקב לאמר לזרעך
אתננה׃
|
|
2 | ושלחתי לפניך מלאך
וגרשתי את־הכנעני
האמרי והחתי
והפרזי החוי
והיבוסי׃
|
|
3 | אל־ארץ זבת חלב
ודבש כי לא אעלה
בקרבך כי
עם־קשה־ערף אתה
פן־ אכלך בדרך׃
|
|
4 | וישמע העם את־הדבר
הרע הזה ויתאבלו
ולא־שתו איש עדיו
עליו׃
|
|
5 | ויאמר יהוה אל־משה
אמר אל־בני־ישראל
אתם עם־קשה־ערף
רגע אחד אעלה
בקרבך וכליתיך
ועתה הורד עדיך
מעליך ואדעה מה
אעשה־לך׃
|
|
6 | ויתנצלו בני־ישראל
את־עדים מהר חורב׃
|
|
7 | ומשה יקח את־האהל
ונטה־לו מחוץ
למחנה הרחק
מן־המחנה וקרא לו
אהל מועד והיה
כל־מבקש יהוה יצא
אל־אהל מועד אשר
מחוץ למחנה׃
|
|
8 | והיה כצאת משה
אל־האהל יקומו
כל־העם ונצבו איש
פתח אהלו והביטו
אחרי משה עד־באו
האהלה׃
|
|
9 | והיה כבא משה
האהלה ירד עמוד
הענן ועמד פתח
האהל ודבר עם־משה׃
|
|
10 | וראה כל־העם
את־עמוד הענן עמד
פתח האהל וקם
כל־העם והשתחוו
איש פתח אהלו׃
|
|
11 | ודבר יהוה אל־משה
פנים אל־פנים כאשר
ידבר איש אל־רעהו
ושב אל־ המחנה
ומשרתו יהושע
בן־נון נער לא
ימיש מתוך האהל׃
|
|
12 | ויאמר משה אל־יהוה
ראה אתה אמר אלי
העל את־העם הזה
ואתה לא הודעתני
את אשר־תשלח עמי
ואתה אמרת ידעתיך
בשם וגם־מצאת חן
בעיני׃
|
|
13 | ועתה אם־נא מצאתי
חן בעיניך הודעני
נא את־דרכך ואדעך
למען אמצא־ חן
בעיניך וראה כי
עמך הגוי הזה׃
|
|
14 | ויאמר פני ילכו
והנחתי לך׃
|
|
15 | ויאמר אליו אם־אין
פניך הלכים
אל־תעלנו מזה׃
|
|
16 | ובמה יודע אפוא
כי־מצאתי חן
בעיניך אני ועמך
הלוא בלכתך עמנו
ונפלינו אני ועמך
מכל־העם אשר
על־פני האדמה׃
|
|
17 | ויאמר יהוה אל־משה
גם את־הדבר הזה
אשר דברת אעשה
כי־מצאת חן בעיני
ואדעך בשם׃
|
|
18 | |
19 | ויאמר אני אעביר
כל־טובי על־פניך
וקראתי בשם יהוה
לפניך וחנתי
את־אשר אחן ורחמתי
את־אשר ארחם׃
|
|
20 | ויאמר לא תוכל
לראת את־פני כי
לא־יראני האדם
וחי׃
|
|
21 | ויאמר יהוה הנה
מקום אתי ונצבת
על־הצור׃
|
|
22 | והיה בעבר כבדי
ושמתיך בנקרת הצור
ושכתי כפי עליך
עד־עברי׃
|
|
23 | והסרתי את־כפי
וראית את־אחרי
ופני לא יראו׃
|
|
